hebraeisch.israel-life.de / israel-tourismus.de / nahost-politik.de / zionismus.info
Judentum und Israel
haGalil onLine - http://www.hagalil.com
     

 

Jom haAzmauth 05.Ijjar - 14.Mai
Zum Unabhaengigkeitstag des Staates Israel

Uebersetzung von Efraim Kaftori, Wien

אנסה לתרגם את ספרו של בנימין זאב הרצל

מדינת היהודים

הרעיון אשר אני מבאר בספר הזה, הוא ישן נושן. הוא הקמת מדינת היהודים

קול הברה מרעיש את העולם מן הצעקות נגד היהודים, והיא מעוררת מצדה את המחשבה העמומה.
אני לא ממציא כלום, את זה נתאר לפני עינינו טרם כל ועל כל נקודה של תיאורי בבהירות.
אני לא ממציא , לא את מצב היהודים אשר התפתח היסטורית ולא את האמצעים לעזרתה.

החלקים החומריים של הבנין אשר אני מטייט, הם קיימים במציאות, אפשר למשש אותם בידים, כל אחד יכול להיווכח מהם.

ובכן אם נרצה להגדיר את הנסיון הזה של פתרון בעיית היהודים במלה אחת, אז אין לקרוא אותה "דמיון", אלא לכל היותר "הרכבה" ראשית אני מוכרח להגן על שרטוטי נגד הטיפול כאוטופיה. בעצם אני רק שומר על ידי זה על השופטים השטחיים מן הטפשות הילדותית, אשר היו יכולים ללכת בה. זה הרי לא היה בושה, להיות כותב אוטופיה עם אהדה לבני האדם. אני הייתי יכול להשיג לעצמי הצלחה ספרותי יותר קלה, אילו הייתי מביא לקוראים המבקשים לשעשע את עצמם, את התכנית הזאת כעין הרצאה ללא אחריות של רומן אחד. אבל זה איננו אוטופיה כזו הראויה לאהדה, כמו שיצרו כאלו פעמים אין ספור לפני ואחרי טומס מורוס. ואני מאמין, המצב של היהודים בארצות שונות הוא מספיק גרוע, למען?להפוך למיותר פטפוטי הקדמות. למען לתת להבחין את ההבדל בין המבנה שלי לבין האוטופיה , אני בוחר בספר מענין של השנים האחרונות : "פריילאנד" מד"ר טיאדור הערצקא. זאת היא הזיה שנונה אשר הוגה על ידי רוח בהחלט מודרני, מלומד לאומית־עקונומית, וכל כך רחוק מן החיים כמו הר האיקווטור, על מה שמדינת חלום זו שוכבת. "פריילאנד" היא מערכת מכונות מסובכת עם הרבה שיניים וגלגלים שהם אפילו מתאחזים זה בזה; אבל שום דבר לא מוכיח לי, שהיא יכולה להיות מובאת לידי פעולה. וגם אם אפילו אראה התהוותם של איגודי אדמה חופשיים, אני יחזיק את זה לבדיחה.

לעומתו, השרטוט אשר לפנינו מכיל בתוכה את ההשתמשות בכח ממריץ אשר היא קיימת במציאות. את השיניים ואת הגלגלים של המכונה העומדת להיבנות אני רק רומז עליהם בכל עניוות, תחת ההצבעה על אזלת ידי ותוך תקוה וביטחון שיעמדו אחריי מוציאים מכח אל הפועל יותר מושלמים ממני.

הכל תלוי בכח הממריץ. ומה הוא הכח הזה? הוא לחץ היהודים.

מי יעיז להכחיש כי אכן קיים כח זה? אנו נעסוק בזה בפרק על סיבות האנטישמיות.

הרי מזמן הכירו גם את כח האד אשר נוצר בקומקום על ידי חימום המים והרים את המכסה.

תופעות הקומקום האלו הם ניסיונות הציוניים וצורות השונות של החברות ללחימה באנטישמיות.

הנה עתה אומר אני שכח זו, כשנפעילו כראוי היא מספיק עצום להפעיל מכונה גדולה להסיע בני אדם על נכסיהם. המכונה יכולה להיראות כמו שרוצים.

אני משוכנע בעמקי לבי שאני צודק־־ אינני יודע אם אחזיק צדק זו לכל ימי חיי.

האנשים הראשונים המתחילים תנועה זו , בקושי יראו את הגשמתו המאושרת.

אבל כבר על ידי התחלתו מתעוררת ובאה גאות רמה ואושר של חירות פנימי על קיומו.

למען להגן על השרטוט מן החשד של האוטופיה אהיה קמצן עם פרטים ציוריים של התיאור.

אני חושש מלבד זאת שבוז מטופש ינסה לסתור את הכל על ידי טשטוש התמונות של עריכתי.

יהודי חכם אחד בעצם , אשר לפניו פירשתי את דברי , חשב:"סימן של האוטופיה היא תיאור העתיד על כל פרטיה" . זהו כזב. כל שר אוצר מחשבן בתוכניתו המדיני עם מספרים עתידיים , ולא רק עם כאלו אשר הוא מרכיב מנתונים של שנים שעברו או שכאלו ממדינות אחרות אלא הוא מחשב גם עם מספרים ללא תקדים , למשל בהנהגת מכס חדש .

לא צריך לראות אי פעם תוכנית כספי , שלא לדעת את זאת. האם יחזיקו עבור זה את תוכנית שר האוצר לאוטופיה , גם כשיודעים, שהתוכנית לא יוצא אף פעם לפועל בשלימותו.

אבל אני מעמיד ציפיות עוד יותר רציניות מן קוראי ספרי. אני תובע מן המלומדים אשר אני פונה אליהם , חידוש המחשבה וחידוש הלימוד של איזה השקפות מיושנות.

ודווקא מן היהודים הכי טובים אשר התאמצו בפועל בפתרון בעיית היהודים , אני מצפה , שיכירו את נסיונותיהם עד עכשיו כחוסר שיטה וכחוסר מטרתי. בתיאורו של הרעיון יש לי להילחם עם סיכון אחד . אם אגיד את הדברים העתידיים בהתאפקות, אז ייראה כאלו אני בעצמי לא מאמין באפשרותם. לעומתו אם אכריז את ההתגלמות בלי שום מגבלות אז יופיע הכל כחיזיון של משתגע.

על כן אומר אני ברור ומוחלט : אני מאמין באפשרות ההגשמה, גם כשאני לא מתימר להגיד שמצאתי את הצורה הסופית של הרעיון.

מדינת היהודים היא צורך עולמי, על כן, כתוצאה מזה היא תקום.

לו יעסוק בה אדם יחידי אז הוא יהיה לגיחוך ולחוכא ואיטלולא ־־ אבל אם הרבה יכנסו בעובי המרדע בזמן אחד בהתאחדות, אז הוא בהחלט דבר הגיוני , וההוצאה לפועל לא מביא תקלות מיוחדות. הרעיון תלוי רק במספר של חסידיו. אולי יבואו צעירינו החותרים להתעלות ־ אשר בפניהם כבר נסגרו כל הדרכים ואשר במדינת היהודים נפתח להם העתיד הזהר לכבוד, חירות ואושר־־וידאגו להפצת הרעיון.

אני כשלעצמי אוחז את תפקידי נשלם על ידי ההוצאה לאור של כתבה זו. אני יקח את המלה רק כשהתקפות של מתנגדים רציניים יכריחו אותי או לסתור טענות בלתי צפויים, ולסלק טעויות.

האם , מה שאני אומר, היום עדיין לא נכון? האם אני מוקדם לזמני? האם צרות היהודים עדיין לא מספיק גדולים? אנחנו עוד נראה.

הרי הדבר תלוי ביהודים עצמם , אם כתבת־מדינה זו הנה בנתיים רק רומן־מדינה.

אם הדור הזה עדיין אדיש מדי, אז יבא דור אחר יותר גבוה ויותר טוב.

היהודים שירצו, יקבלו את מדינתם, ואכן הם יזכו בה בשכרם.  

מבוא

הכרת כלכלה העממית של אנשים העומדים באמצע החיים המעשיים, תכופות נמוך מאד למפתיע. רק כך זה ניתן להבין, שגם יהודים מבטאים בתמימות את הסיסמה של שונאי ישראל: אנחנו חיים רק מן העמים המארחים אותנו, ואילו לא היה מסביבינו "עם מארח" אז היינו מתים מרעב זהו אחת הנקודות, בהם מתגלה התחלשות בטחון עצמינו. איך ומה הוא המציאות האמיתי עם הענין של ה"עם המארח"? רעיון הזה מיוסד על ההנחה המוטעת והילדותית : שבחיי המוצרים מסתובבים תמיד אותם המוצרים . הנה אין אנו מוכרחים להתעורר משינה של שנים רבות כמו ריף וואן ווינקלע, למען להכיר שהעולם משתנה על ידי יצירת מוצרים חדשים בלי הפסק.

בימינו הנהדר הודות ההתקדמות הטכנית רואה גם האדם הכי עני בדעת עם עיניו העלוטים איך שנוצצים סביבו מוצרים חדשים. רוח היוזמה הקבלנית היא שיצרה אותם.

העבודה בלעדי רוח היוזמה שוקדת על שמריה , היא הנושנת: דוגמתה המאפיינת היא זו של איכר החורש, אשר הוא עומד עדיין בדיוק שם , איפוא שזקן זקינו עמד לפני אלף שנה. כל התקדמות גשמית מומש על ידי קבלנים בעלי יוזמה. מתביישים כמעט לרשום דברים כל כך פשוטים.

גם לו היינו כולנו קבלנים ־ כמו שההגזמה הטפשית מעיזה להביע־ , לא היינו צריכים "עם מארח" אין אנו משועבדים על סיבוב תמידי של אותם המוצרים , בגלל שאנו מייצרים מוצרים חדשים.

יש לנו עבדי מלאכה עם כח אדיר אשר לא נשמע כמוה, אשר הופעתם בעולם התרבות היתה למתחרה מסוכנת למלאכת היד: הם המכונות. האמנם צריכים עדיין פועלים , למען להניע את המכונות , אבל למשימה זו יש לנו מספיק אנשים , יותר מדי.

רק מי שלא מכיר את מצב היהודים במחוזות הרבות של אירופא המזרחית, יעיז להגיד שהיהודים לא מסוגלים לעבודת היד או שהם ממאנים בה. אבל אין כוונתי בכתבה זו להציע סניגוריא על היהודים. זה יהיה ללא תועלת. כל טענה שכלי וגם רגשי נאמר כבר על פרשה זו. הנה לא מספיק למצוא את הסיבות הקולעים אל השכל ועל הרגש, השומעים מחוייבים להיות מוכנים לשמוע ומוכשרים להבין, בלעדי זאת הננו כקורא במדבר־בערבה. אמנם כאשר יגיעו הקוראים למדרגה זו, אז כל ההטפה למותר.

אני מאמין בהתעלות מתמדת של האנושות אל מעלות יותר גבוהות של התרבות, רק שאני אוחז אותה לנואש איטי.

לו היינו רוצים לחכות על התקופה בה האופי של הבן אדם הממוצע יזוקק למצב אשר היה ללסינג כאשר כתב את "נתן הנבון", אז יעברו על זה חיינו, חיי בנינו ושל נכדינו וגם של נינינו. כאן בא לנו רוח העולם מצד אחר לישועה.

המאה הנוכחי הביאה לנו תחיה נעימה על ידי הישגים טכנולוגיים. רק עבור האנושות עדיין לא נוצל ההתקדמות האגדתי הזאת. המרחקים על פני האדמה הובלגו, ובכל זאת אנו עדיין מתייסרים עם סבל הצפיפות. מהר ובלי סכנה אנו רודפים עכשיו באניות אדים על ימים אשר לא הכרנו קודם. רכבות בטוחים מובילים אותנו אל עולם של הרים אשר מקדם בפחד פסגנו עליהם ברגל. המתרחש במדינות ־אשר טרם התגלו בתקופה בו סגרה אירופה את יהודיה אל תוך הגיטוס ־ נודעים לנו תוך שעה .

על כן צרת היהודים היא אנאכרוני ־נגד השכל הישר והבריא־ ולא בגלל שלפני מאה שנה כבר היתה תקופת ההשכלה, אש ר במציאות לא היה רק עבור האישים הכי נעלים.

הנה חושב אני כי האור האלקטרי לא הומצא למען שכמה סנובס יאירו בה את מושבם המפואר, אלא למען נוכל לפתור את בעיית האנושות אצל אורו. אחד הבעיות ולא הכי פחותה היא בעיית היהודים. כאשר נפתור אותה, אז אין אנו פועלים רק לעצמינו, אלא למען הרבה רצוצים וטעוני סבל. בעיית היהודים קיימת. יהיה טפשי להכחיש אותה. היא חתיכת ימי הבינים מוזנח, אשר גם עם הרצון הכי טוב לא הצליחו עדיין אומות התרבות לגמור אתה.

את הרצון הטוב הרי הראו לנו בשעה שנתנו לנו שיוויון זכויות. בעיית היהודים הרי קיימת בכל מקום בו יהודים חיים במספר ניכר.

איפוא שעדיין איננה, לשם היא מובאת על ידי יהודים אשר נודדים שמה.

בטח, אנו נוסעים למקום שעדיים לא רודפים אותנו, אבל מיד עם הופעתינו נוצרים הרדיפות. זה אמת, ומוכרח להישאר אמת בכל מקום, לרבות במדינות מפותחות־ הוכחה צרפת־, כל זמן שבעיית היהודים לא נפתר פוליטית. היהודים העניים מוליכים את האנטישמיות לאנגליה, הם הביאו אותה כבר לאמריקה. אני מאמין להבין את האנטישמיות אשר היא תנועה מאד מסובכת. אני מבחין תנועה זו בתור יהודי, אבל בלי שנאה ויראה. אני חושב להכיר ולהבחין באנטישמיות; בדיחה גסה, קנאת לחם שפילה, משפט קדום תורשתית, אי סבלנות דתית־ אבל גם מה שמראה פנים כהגנה עצמית. אני אוחז את בעיית היהודים לא לבעיה סוציאלית וגם לא לדתית על אף שהיא צובע את עצמה כך ולא אחרת. היא בעייה לאומית , ולמען לפתור אותה אנו מוכרחים להפוך אותה לבעיה פוליטית עולמית, אשר יש לסדר אותה תוך מועצת עמי התרבות. אנחנו עם אחד,עם אחד . אנחנו ניסינו באמונה, בכל מקום להטמע ולהתבולל תוך חברת האומות הסובבים אותנו ולשמור רק את אמונת אבותינו. לא נותנים לנו ! לשווא אנחנו פטריוטים נאמנים ־־ ובכמה מקומות גם מופרזים־ לשווא אנחנו מביאים אותם הקרבנות בנכס ובדם כמו האזרחים המשותפים שלנו, לשוא אנחנו מתאמצים להרים קרן מולדתינו באמנויות ובמדעים ולהרבות עושרם על ידי סחר ותקשורת.

אנחנו מוקעים כזרים בארצות מולדתינו, איפה שאנחנו גרים כבר מאות שנים, תכופות דווקא על ידי אלו אשר קדמוניהם עוד לא היו בארץ כאשר אבותינו כבר אנקו שם.

מי נחשב לזר בארץ : את זה לא יכול הרוב להכריע, זה הוא שאילת עוצמה, כמו הכל על הרקע הבין לאומי.

אני לא מפקיר שום דבר מזכויותינו המוחזקים לנו, כשאני אומר את הנ"ל בתור יחיד משולל מנדט.

במצב העולם העכשווי וגם בעתיד הבלתי מוגבל; הולך העוצמה לפני הצדק ! אם כן; לשוא אנחנו בכל מקום פטריוטים חמודים, כמו שהיו ההוגנוטים, אשר הכריחו אותם להיות נע ונד.

אם יתנו לנו מנוחה.....

אבל אני מאמין, שלא יתנו לנו מנוחה. אנחנו לא ניתנים להשמיד על ידי לחץ ורדיפות .

שום עם בהיסטוריה לא סבל כל כך הרבה מאבקים וצרות כמו אנחנו.

רק החלשים בינינו נשרו על ידי רדיפת היהודים. היהודים החזקים חוזרים בהכנעה אל שבטם, כאשר פורצים הרדיפות. את זה יכולנו להבחין בתקופה שמיד אחרי האמנציפציון. אצל היהודים העומדים ברמה יותר גבוה רוחנית וגשמית בוטל לגמרי רגש האחדות וההשתייכות.

בארכה מסויימת של נוחיות פוליטית אנו נטמעים בכל מקום, אני חושב שזה מפורסם.

איש המדינה אשר חפץ לאומתו את הגזע היהודי, עליו לדאוג על אריכת נוחיותינו הפוליטית. והרי גם ביסמארק לא הצליח בזה. שהרי, משפטים קדומים נושנים מושרשים בעומק נפש העם נגדינו. מי שרוצה לתת לעצמו דין וחשבון, עליו רק להטות אוזן לכיוון איפה שהעם מתבטא בכנות ובפשטות; האגדה והמשל הם אנטישמיים ! העם הוא בכל מקום ילד גדול אשר בטח אפשר לחנך אותו; אבל החינוך הזה , על צד היותר טוב יקח תקופות כל כך אדירות, שאנחנו, כמו שכבר אמרתי, נוכל להיוושע הרבה לפני זה באופנים שונים.

ההיטמעות וההתבוללות, אשר בו אין אני מתכוון רק דברים חיצוניים של הלבוש, דרכי חיים מסויימים, מנהגים והשפה, אלא את ההשתוות ברוח ובמין, ההתבוללות של היהודים יכול להתגשם בכל מקום רק על ידי נישואי תערובת !!! אבל זה היה צריך להיות מורגש כצורך על ידי הרוב; בכל אופן לא מספיק להצהיר נישואי תערובת כמורשה חוקית. ההונגרים החירותיים שעשו את זה עכשיו, נמצאים בטעות אשר ראוי לתשומת לב. ונישואי תערובת הזה המוכתב, הומחש יפה על ידי אחד המקרים הראשונים; יהודי משומד נשא יהודיה ! המאבק על צורת הנישואים העכשווי החריף את הניגודים בין נוצרים ויהודים בהונגריה והזיק להתבוללות הגזעים יותר מאשר הועיל.

מי שבאמת מאחל את היעלמות היהודים על ידי התבוללות, יכול לבחור עבורו רק אפשרות אחת. היהודים היו צריכים לרכוש עוצמה אקונומית כל כך גדולה, שעל ידי זה ; המשפט הקדום החברתי הישן יגושר . את המשל מספק האריסטוקרטיה, אשר יחסית בו קורים נישואי תערובת הכי תכופות. האצולה הישנה מזהיב את עצמה מחדש עם כסף יהודי ובדרך אגב נטמעים משפחות יהודיות.

אבל איך יתקרם תופעה זו בשכבות האמצעים, איפה שבעיית היהודים קוננת את מושבה העיקרי, בגלל שהיהודים הם עם של שכבה אמצעי ? כאן יהיה השגת העוצמה הדרושה זהה עם שליטה כלכלית בלעדית של היהודים, אשר כבר עכשיו, הם כך מרננים בשקר.

ואם כבר עכשיו "העוצמה" היהודית מולידה צעקות חרון וקריאת הצלה בממדדים כאלו, אז איזה התפרצויות יבואו עם גידול ממשיך של עוצמה זו.

לידי שלב מוקדם כזו לא יכולים להגיע, בגלל שזה יהיה כבישת הרוב על ידי יחידה אשר עוד לפני זמן קרוב היה מיעוט מתועב ובזוי אשר לא שולט על כח מלחמתי או מינהלי.

לכן אני אוחז את ספיגת היהודים גם בדרך השגשוג לאי סביר. במדינות האנטישמיות עכשיו אקבל הסכמה על דברי. אמנם במדינות האחרות, בהם היהודים מרגישים נוח, כמדומה שחברי לשבט יכחישו את דבריי עם חרון אף.הם יאמינו לי רק כששוב ישיג אותם רדיפת היהודים.

ככל אשר האנטישמיות יתן לחכות עליו, כך הוא מוכרח להתפרץ עם יותר אכזריות. ההעפלה של יהודים הנמשכים אחרי בטחון מדומה, וכך תנועת הכתות העולות של יהודים עצמאיים פועלים ביחד ודוחקים אל המהפכה. אין דבר יותר פשוט מאשר מסקנה הגיוני הזאת.

העובדא שאני מסיק אותה מבלי חשש ורק למען חיפוש האמת, יכניס לי את איבת היהודים אשר חיים תחת יחסים סבירים. כל זמן שהם אינטרסים אישיים אשר נושאם מרגישים מאויימים מצד צמצום וחולשת האופי, היינו יכולים לשתוק ולהבליג עליו מתוך בזיון של צחוק.

שהרי הענין של העניים והדוויים הוא יותר חשוב. אין אני רוצה להרשות שיעלו על הדעת חששות לא נכונים, שאם התוכנית הנוכחי אי פעם יצא לפועל, היהודים האמידים ינזקו בנכס וברכוש. על כן אני רוצה להבהיר את עניני דינא דממונא בפרטיות.

לעומתו, אם כל הרעיון כולו לא יעבור את גבול הספרות, אז הרי ממילא נשאר הכל על מקומו.

יותר רציני יהיה הטענה, שאני בא לעזרת האנטישמיים, כאשר אני קורא אותנו לעם אחד, עם אחד, שאני מפריע להתבוללות היהודים איפה שהיא מוכנה להתחולל, ואיפה שכבר חלה אני מסכן אותה, אם בכלל, אני בתור סופר יחידי מסוגל משהו להפריע או לסכן.

הטענה הזאת תיעלה על השלחן במיוחד בצרפת. אני מתכונן לה גם ממקומות אחרים, אבל רק אל היהודים הצרפתיים אני רוצה לענות ראשית כל, בגלל שהם מספקים את המשל הכי חזק.

באיזה מדה שאני מכבד את האישיות, את האישיות הפרטי של איש המדינה, של הממציא, של האמן, של הפילוסוף או של המצביא כמו־כן בתור אישיות־ כללית של קבוצת אנשים היסטוריים, אשר אנו קוראים עם, איך שאני מאד מכבד את האישיות, בכל זאת אין אני מספיד את התעלמותם. מי שיכול, רוצה ומחוייב להתעלם, הוא יתעלם ! אבל האישיות העממית של היהודים לא יכולה, לא רוצה ולא מחוייבת להתעלם. היא לא יכולה , בגלל שאויבים חיצוניים מאחדים אותה. היא לא רוצה, את זה היא הוכיחה במשך אלפי שנים תחת יסורים בלתי משוערים.

היא לא מחוייבת , את זה אני מנסה, ־אחרי הרבה יהודים, אשר לא איבדו את התקוה־, לתאר בכתבה הזאת. ענפים שלימים של היהדות יכולים למות ולנשור, אבל האילן חי ! אם כל יהודי צרפת או רק אחדים מהם מוחים נגד תכנית זו, בגלל שהם התבוללו כבר, אם כן תשובה שלי היא פשוטה: כל הנענין לא מענין אותם . הם צרפתים־איזראליטיים, מצויין! אבל זאת היא ענין פנימי של היהודים.

הנה בכל אופן,התנועה המעצבת את המדינה אשר אני מציע, מזיקה באותה מדה פעוטה להצרפתים איזראליטיים כמו לכל הטמועים של מדינות אחרות. אדרבה! תועלת תביא להם, תועלת ! הם יופרעו יותר ב"תפקידם הצביעותי" , למען להשתמש במילים של דארווין.

הם יוכלו להתבולל בשלווה, בגלל שהאנטישמיות של עכשיו ישותק לתמיד. יאמינו להם, שהם התבוללו עד עומק נשמתם, כאשר מדינת היהודים החדשה עם מוסדותיה המשופרים התגשמה, והם בכל זאת נשארים, איפה שהם עכשיו גרים.

תועלת יתירה על האזרחים הנוצריים יהנו ה"משומדים" על ידי הסתלקות היהודים הנאמנים לשבטם. שהרי המשומדים ישוחררו מן ההתחרות המחרידה, הבלתי צפויה, הבלתי נמנע (אשר אי אפשר להשתמט ולהיפטר ממנה), של הפרוליטריאט היהודי, אשר על ידי לחץ פוליטי ומצוקה כלכלתי, נזרק ממקום למקום, ומארץ לארץ אחרת.

הפרוליטאריאט הנע ונד הזאת יחוסם לצמיתות. עכשיו יכולים איזה אזרחים נוצריים ־ קוראים אותם אנטישמיים־ לסרב נגד הגירה של יהודים זרים. האזרחים האיזראליטיים לא יכולים לעשות כך, הגם שהם הרבה יותר נגועים, שהרי עליהם לוחץ התחרות שוויוני של יחידים כלכליים אשר עוד בנוסף מייבאים את האנטישמיות ומחריפים את אשר כבר קיים.

היא יללה חבויה של המתבוללים, אשר עושה רוח על יד ייסוד חברות של "גמילות חסדים".

הם מייסדים חברות יציאה עבור יהודים מהגרים ! תופעה זו מכילה כוונה נגדית, אשר יכולנו להחזיק אותה למשונה, אילו לא היה מדובר מבני אדם סובלים ! כמה מבין החברות האלו הם לא בעד, אלא נגד היהודים הנרדפים. הכי עניים יסולקו, הכי מהר, הכי רחוק.

כך מגלים אנו עם התבוננות בתשומת לב, שכמה מהאוהבי ישראל למראית עין, הם למעשה רק אנטישמים מתחפשים ממוצא יהודי.

אבל גם נסיונות ההתיישבויות של אנשים עם כוונות טובות, עד עכשיו לא עמדו במבחן, הגם שהיו נסיונות מענינים. אני לא מאמין, שאצל האחד או השני היה מדובר בספורט, שפלוני או פלוני אילצו יהודים לשוטט, כמו שמריצים את הסוסים. עבור זה, הבעיה היא רצינית ועצובה מדי . מענינים היו נסיונות אלו עד כמה שהם ייצגו את הרעיון של מדינה יהודית בזעיר אנפין.

אפילו מועילים היו נסיונות אלו עד כמה שבמהלכם נעשו שגיאות, אשר מהם נוכל ללמוד לקח בשעת הגשמתו בגדול. אנמם גם נזקים נגרמו על ידי נסיונות אלו. את הנטיעה של האנטישמיות אל סביבות חדשות, אשר היא תוצאה מחוייבת מהעפלה מלאכותית כזאת, אני אוחז לנזק הכי זעירה. יותר גרוע הוא, שהתוצאות הבלתי מספיקות עוררו אצל היהודים עצמם ספיקות על היעילות של חומר־אדם יהודי. ספק זה אנו יכולים לסתור, גם אצל הנבון, עם הטענה הבאה : מה שבקטן הוא ללא תכלית ומן הנמנע להוציא לפועל, לא מוכרח להיות בגדול כך. עסק קטן יכול להביא הפסדים בתנאים דומים, בהם עסק גדול משתלם. נחל לא מוכן לשיוט גם עם סירה, הנהר לאן שהוא זורם, נושא אניות ברזל נכבדים.

אף אחד לא חזק או לא עשיר מספיק, למען להעביר עם ממולדת אחד אל משנהו. את זה מסוגל אך ורק רעיון. רעיון המדינה יש לו עוצמה כזאת. היהודים, במשך כל ליל ההיסטוריה שלהם לא פסקו מלחלום חלום מלכותי זאת: לשנה הבאה בירושלים ! היא פתגמינו הישן.

עכשיו מדובר בזה להראות, שמחלום יכול להתהוות רעיון בהיר כיום.

עבור זה , קודם כל מחוייבים לעשות "נייר חדש" בנשמות מהשקפות נושנות, עוברות, מטושטשות, ומצומצמות. כך יוכלו מוחות מוגבלות לחשוב שההגירה צריכה ללכת מן התרבות החוצה לכיוון המדבר. זה לא נכון ! התנועה מתבצעת באמצע התרבות. לא יורדים למדרגה יותר נמוכה, אלא פוסגים אל יותר גבוה. לא מיישבים אהלי טיט, אלא בתים יותר יפים, יותר מודרניים אשר בונים מחדש ויכולים לנחלו בלי סיכון. לא מאבדים את הנכס הנרכש, אלא ממירים אותה. מוותרים על הזכות הטוב רק תמורת יותר טובה. לא נפרדים מהרגלים אהובים שלנו, אלא מוצאים אותם שוב. לא עוזבים את הבית הישן עד שלא נגמר החדש. נוסעים רק אלו אשר הם בטוחים שיכולים לשפר על ידי זה את מצבם. קודם המיואשים, אח"כ העניים, שוב האמידים ואז העשירים. הקודמים מתעלים אל השכבה היותר גבוה, עד שאלה האחרונים שולחים את קרוביהם. הנסיעה היא בן־זמנית תנועת־כתות מתעלות.

ומאחורי היהודים המהגרים לא מתהווים הפרעות כלכליות, לא משברים ולא רדיפות, אבל מתחילה תקופה של שגשוג עבור המדינות הנטושות. נכנסת תנועת אזרחים נוצריים אל עמדת היהודים העזובות. הנזילה היא הדרגתי, בלי שום רעידה, ופתיחתו היא כבר סוף האנטישמיות. היהודים נפרדים כחברים נערצים, ובאם אז אחדים יחזרו, יקבלו אותם וייטיבו להם במדינות המתורבתים באותה מדה של עין יפה כמו שמקבלים זרים נתיני מדינות אחרות. ההגירה הזאת היא גם לא בריחה, רק היא נסיעה מסודרת תחת הביקורת של דעת הציבור. לא רק שיש להפעיל את התנועה עם אמצעים חוקיים, אלא שהיא בכלל, רק תוך שיטוף פעולה של הממשלות המעורבות יכולה להתבצע, אשר יפיקו ממנו תועלויות חשובות.

עבור טוהר הרעיון ועבור כח הוצאתו לפועל נחוצים ערבויות, אשר רק אצל המכונים "גופים־מוסריים" או "גופים־משפטיים" ניתנים להמצא. אני רוצה להבדיל בין שני המושגים האלה, אשר באים תכופות להחלפה בשפת המשפטנים. בתור גוף־מוסרי ־אשר היא נושאת זכויות מחוץ לספירת הרכוש הפרטי, אני מעמיד את אגודת היהודים Society of Jews על ידו עומדת ה־גוף־המשפטי של ה־חברה־היהודיJewish Company אשר היא גוף רוכשת.

היחיד, אשר לו יעשה רק עקימת שפתיים בלבד, לקבל על עצמו מפעל כה אדיר, יוכל להיות או רמאי או משוגע. על טוהרו של גוף המוסרי יערוב האופי של חבריו. הכח של גוף המשפטי יווכח על ידי רכושה. על ידי ההערות המוקדמות עד עכשיו רציתי רק בכל המהירות להתגונן מול זרם הטענות, אשר כבר רק המלה "מדינת־היהודים" בלבד מחוייבת לעורר. מכאן ולהלאה אנו רוצים להתעסק עם יותר מנוחה, לחלוק על התקפות אחרות, וכמה נקודות אשר כבר רמזתי עליהם לפרשם ביסודיות, הגם שכבידות הלשון ־ לתועלת הכתב אשר יש לה לרוץ, יהיה להמנע ממנה כפי האפשרות. פרקים קצרים אפוריסטיים־פתגמיים משרתים לתכלית כזו על צד היותר טוב.

כשאני רוצה להקים בנין חדש על מקומו של ישן, אז מחוייב אני קודם לסתור ואחר כך להקים. את הסדר הסבירי הזה אני יאחז. ראשית בחלק הכללי יוטל עלינו להבהיר את המושגים, השקפות ישנות עמומות לטאטא החוצה, לקבוע את התנאים המוקדמים הפוליטיים והכלכליים־ לאומיים, ולפתח את התכנית.

בחלק המיוחד, אשר יחולק לשלשה פרקים ראשיים, יש לתאר את ההוצאה לפועל.

הפרקים הראשיים האלה הם : החברה היהודי, קבוצות מקומיות, ואגודת היהודים. אמנם, דין קדימה יש להאגודה להתייסד, ולאחרונה החברה, אבל בתכנית מומלץ הסדר ההפוך, בגלל שהערעורים הכי גדולים מורמים נגד האפשרות של הביצוע הכספי, אשר על כן יש לסתרם קודם.

בדברי הנעילה יהיה עלינו לספק מפגש אחרון עם יתר הטענות האפשריים. קוראיי היהודים בבקשה יקשיבו לי בסובלנות. אצל אחדים מהם ייווצרו הטענות בסדר אחר מאשר סדר הסתירה הבחורה כאן. אבל מי שהחששות שלו מנוצחים עם שכליות, זה יצהיר את עצמו אל הדבר.

כאשר אני מדבר אל השכל, יודע אני ששכל לבד לא מספיק. אסירים ישנים לא יוצאים בחפץ־לב מבית הכלא. אנחנו נראה, אם הנוער שאנחנו צריכים, כבר התבגר אחרינו, הנוער אשר סוחב אתו את הזקנים, נושא אותם החוצה על זרועות חזקים ואת סיבות השכליות הופך להתלהבות.

חלק הכללי בעיית היהודים אף אחד לא יכחיש את המצב הדחוק של היהודים. בכל המדינות בהם הם חיים במספר ניכר, הם נרדפים פחות או יותר. שיוויון הזכויות בוטל למעשה לחובתם, אף על קיומה בחקיקה.

כבר העמדות האמצעיים בצבא , במשרדים צבוריים ופרטיים סגורים בפניהם.

מנסים ללחוץ אותם החוצה מן התנועה המסחרית: "אל תקנו אצל היהודים !" ההתקפות בפארלמנטים, בהתכנסויות, בעתונות, מעל בימות הכנסיה, על הרחוב, על הנסיעות־ סגירה ממלונות אחדים־ וגם במקומות השעשעוע מתרבים מיום אל יום. הרדיפות יש להם אופי שונה לפי ארצות ולפי חוגים חברתיים. ברוסיא נשרפים כפרים יהודיים, ברומניא הורגים כמה בני אדם, בגרמניה מלקים אותם לעתים , באוסטריה האנטישמיים מטילים אימה על כל החיים הציבוריים, באלג'יר עומדים דרשני־הסתה־נעים, בפאריז החברה הגבוה מתכפתרים, והחוגים מסתגרים נגד היהודים. הגוונים הם בלי מספר. מאידך לא ינוסה כאן להעמיד את כל הרשימה של התלונות הכאובות היהודיות . אנחנו לא רוצים להתעכב אצל פרטים, גם איך כאובים שהם יהיו.

אני לא מתכוון לעורר עבורינו מצב רוח של רחמנות. כל זה הוא עצלני, ללא יועיל ומתועב. אני מסתפק, לשאול את היהודים : האם היא אמת שבמדינות איפה שאנחנו גרים במספר ניכר, מצבם של יהודים עורכי־דין, רופאים, טכניקאים, מורים, פקידים מכל הסוגים נעשה יותר ויותר בלתי סביל ? האם אמת היא, שכל השכבה האמצעי שלנו מאויימת ? האם נכון, שהעניים שלנו סובלים הרבה יותר מאשר כל פרולטריאט אחר ? אני מאמין, שהלחץ מצוי בכל מקום. בשכבות הכלכליות הכי גבוהות היא היא מפעילה אי־נעימות. בשכבות האמצעיות היא עצבות עמומה כבידה. ובתחתונות היא הייאוש הערומה.

העובדה היא שבכל מקום היא יוצאת לאותו דבר, ויש לסכם אותה עם קריאה ברלינאי קלאסי : "יהודים החוצה !" אני יבטא את בעיית היהודים בצורתה הכי מצומצמת : מוכרחים אנחנו כבר "החוצה" ? ולאן ? או שאנחנו יכולים עוד להישאר ? ועוד כמה זמן ? ראשית נפתור את בעית ההשארות. יכולים אנו לחכות על זמנים יותר טובים, ולהרגיע את עצמינו בסבלנות, ולחכות עם בטחון באלקים, שהנסיכים והעמים על פני האדמה יכנסו למצב רוח של יותר נטיית חסד כלפינו? אני אומר, אנחנו לא יכולים לחכות על הסתובבות הזרם. מדוע ? הנסיכים־־ גם כשנעמוד קרוב ללבבם כמו שאר האזרחים־ לא מסוגלים להגן עלינו. הם יגבירו את שנאת היהודים, אם הראו רצון טוב יותר מדי מול היהודים. ותחת ה־"יותר מדי" הזאת יש להבין פחות, מאשר שיש זכות לכל אזרח פשוט או לכל שבט־עממי. העמים, אשר אצלם גרים יהודים, המה כל כולם עם בושה או בלי בושה אנטישמיים.

העם הפשוט אין לו תבונה היסטורית וגם לא יכול להיות לו. הוא לא יודע שפשעי ימי הבינים מתנקמים עכשיו בעמי אירופא. אנחנו התפתחנו, למה שעשו אותנו בגיטאות.

בלי ספק השגנו עליונות בעסקים כספיים בגלל שהשליכו אותנו עליו בימי הבינים. עכשיו, אותו התהליך חוזרת על עצמה. דוחקים אותנו שוב אל עסק הכספי, במה שאוסרים לנו את כל ענפי ההכנסות האחרות. נמצאים אנו אולם בבורסא, כך נעשה זה שוב למעין הבוז שלנו.

בזה אנו מייצרים ללא הרף אינטליגנצים ממוצעים, אשר אין להם נזילה ועל ידי זה הם מהווים סכנה חברתית כמו הרכוש הגודל. היהודים המלומדים אשר אין להם נכסים, נופלים עכשיו כולם על הסוציאליזמוס. הקרב הסוציאלי מוכרח בכל אופן להיערך על הגב שלנו, בגלל שאנו עומדים על נקודות הכי פרועות במחנה הקאפיטליסטית כמו הסוציאליסטית.

נסיונות הפתרון עד עכשיו

האמצעים המלאכותיים שהשתמשו בהם עד עכשיו להבלגת צרת היהודים, או שהיו צרי עין־ כמו ההתיישבויות השונות־ או שהיו מוטעי החשיבה, כמו הנסיונות להפוך את היהודים לאיכרים במולדתם הנוכחי. מה כבר נעשה ? עי"ז הבאנו כמה אלפי יהודים אל ארץ אחרת? או שהם משגשגים ואז נוצר, בד בבד עם רכושם האנטישמיות־ או שהם מיד כלים. עם הנסיונות־ של הטית היהודים אל ארצות אחרות־ עד עכשיו כבר עסקנו בהם לעיל. ההטיה היא בכל אופן לא מספיק וללא תועלת, אם לא דווקא מזיקה למטרה. הפתרון רק נדחית על ידי זה, נסרחת ואולי גם מכבידה.

אבל מי שרוצה להפוך את היהודים לאיכרי חורשה, הוא נמצא בטעות למופת. האיכר יות היא מושג היסטורי, והכי טוב היא ניכרת על ידי התלבושת, שהיא ברוב המדינות נושנת מאות שנים , וכמו כן על כלי מלאכתו, שהם עדיין אותם כמו שהיו בימי אבות אבותיהם. המחרישה שלו היא עדיין כך, הוא זורע מתוך הסינר, קוצר עם המגל ההיסטורי, ודש עם המחבטה הישנה. אבל אנחנו יודעים, שעכשיו קיימים מכונות לכל זה. בעיית החקלאות היא גם כן רק בעיית מכונות. אמריקה מוכרחת לנצח את אירופה, כמו שבעלי קרקעות גדולות משמידים את הקטנים.

האיכריות היא אם כן הצורה הנתונה על רשימת המועמדים למיתה. אם משמרים את האיכר באופן מלאכותי, אז זה נעשה בגלל האינטרסים הפוליטיים אשר עליו לשרתם. לעשות איכרים חדשים על פי המתכון הישן היא התחלה בלתי אפשרי וטפשי. אף אחד הוא לא עשיר ולא חזק כל כך שיוכל לסובב את התרבות חזרה. רק ההחזקה של מצבי תרבות בלבד היא משימה אדירה, אשר עבורה כל אמצעי השלטון, גם של מדינה המתנהלת אותוקראטית בקושי מספיקים .אם כן רוצים אנחנו לדרוש מן היהודי, אשר הוא אינטליגנטי, להפוך לאיכר מסוג הישן ? זה יהיה אותו דבר, כמו שנגיד ליהודי : "הנה לך קשת וחץ וצא למלחמה !" ־ מה ? עם קשת וחץ, בשעה שהאחרים יש להם רובים ותותחים של קרופף ? היהודים , שרוצים להפוך אותם לאיכרים, הם צודקים מאה אחוז, כאשר הם ממאנים לזוז מן המקום בתנאים כאלו. הקשת היא נשק יפה, והיא מעוררת אותי לשיר כשאני פנוי. אבל מקומה היא במוזיון.

הנה קיימים מחוזים, איפה שהיהודים המיואשים הולכים אל החקלאות או שרוצים ללכת. וכאן היא מוכחת, ־ כמו הרצועה של העססן בגרמניה או איזה מחוזים ברוסיא־ שנקודות אלו הם הקנים הראשיים של האנטישמיות. שהרי מתקני העולם, הרוצים לשלוח את היהודים לחרוש, הם שוכחים אישיות מאד חשובה, אשר יש לו הרבה מאד מה להגיד. והוא האיכר הנוצרי. וגם האיכר מאה אחוז צודק.

ארנונא, סיכון הקציר, הלחץ מצד בעלי הקרקעות הגדולות, אשר עובדים יותר בזול, ובמיוחד המתחרה האמריקני עושה לו את החיים מספיק חמוצים. למנוע זה, לא יכולים מכסי התבואה לגדול באין סופיות. גם לא יכולים להרעיב את פועל הבית חרושת; מוכרחים, בגלל שהשפעתו הפוליטית נמצאת בעלייה, יותר ויותר להתחשב אתו. כל הקשיים האלו הם ידועים למכביר, אני מזכיר אותם רק דרך אגב. רציתי רק לרמוז, איזה חסרי ערך היו נסיונות הפתרון שנעשו מתוך כוונה מודעת ־ וברוב המקרים עם כוונה הראויה לשבח ־ עד עכשיו. לא ההטיה וגם לא הכבישה המלאכותי של הרמה הרוחנית של הפרוליטריאט שלנו, יכולה להושיע אותם. האמצעי הפלאי של ההתבוללות כבר ניתחנו אותה.

כך אין סיכוי לנצח את האנטישמיות. אין אפשרות לבטל אותה, כל זמן שסיבותיה לא בוטלו. אבל הם אפשרי הביטול.

סיבות האנטישמיות

עכשיו אין אנו מדברים כבר מסיבות הרגשיים, משפטים קדומים ישנים וצמצום המוחות, אלא מן הסיבות הפוליטיות והכלכליות . האנטישמיות של ימינו אסור להחליף אותה עם שנאת יהודים דתית של זמנים שעברו, על אף שבארצות אחדות שנאת היהודים עדיין צבע של אמונה יש לה. המסע הגדול של תנועת שנאת היהודים שונה היא היום. בארצות הראשיות של האנטישמיות היא התוצאה של שיוויון זכויות היהודים !

בשעה שעמי התרבות הכירו באכזריות של החוקים המיוחדים ושחררו אותנו, השחרור הגיע מאוחר מדי. במקומות מושבותינו העד עכשויים, כבר לא היינו מסוגלים להשתוות על ידי נתינת חוקים. תוך הגיטו, התפתחנו, באופן ראוי לתשומת לב, אל עם של שכבה אמצעי ובאנו החוצה כמו מתחרה נורא של השכבה האמצעי. וכך עמדנו אחרי האמנציפציון פתאום באמצע העגול של הבורג'ואזיע והיה עלינו לסבול לחץ כפול, מבפנים ומבחוץ. שכבה האזרחי הנוצרי לא היה מתנגד מלזרוק לפנינו את הסוציאליזמוס בתור קרבן; בטח זה לא היה הרבה עוזר. בכל זאת אי אפשר לבטל את שיוויון זכויות של היהודים החוקית, איפה שהיא כבר קיימת. לא רק בגלל שזה יהיה נגד התודעה המודרנית, אלא גם בגלל שזה יבריח את היהודים ־ עניים ועשירים ־ אל המפלגות המהפכניות. בעצם לא יכולים לעשות נגדינו משהו הפועל ! בימי קדם לקחו מן היהודים את התכשיטים שלהם. איך רוצים היום לתפוס את הנכסי דלא ניידי?

היא מונחת על חתיכות נייר מודפסות, אשר סגורים באיזה מקום בעולם, אולי בכספות נוצריות. הנה בוודאי אפשר לפגוע את המניות, ואת האפציות של רכבות, של בנקים, חברות תעשייתיות מכל המינים, על ידי מיסים, ואיפה שמס הכנסה המודרגת קיימת אפשר לתפוס את כל המערכת של הנכסי דלא ניידי. אבל הרי כל הנסיונות האלו אי אפשר לכוון אותם רק כנגד היהודים, ואיפה שבכל זאת ינסו את זה, אנחנו רואים מיד משברים כלכליים כבידים, אשר בכלל לא מתצמצמים רק על היהודים. על ידי הבלתי אפשרות הזאת. להכניע את היהודים , מתחזקת ומתמררת השנאה יום יום, משעה לשעה והיא מחוייבת לגדול, בגלל שהסיבות ממשיכות להתקיים ואין אפשרות לבטל אותם. הסיבה הרחוקה היא אבדן מוכנותינו להטמע אשר הוקבע בימי הבינים, הסיבה הקרובה היא יצירה העודפת שלנו של אינטליגנציה ממוצעת, אשר אין להם אפשרות נזילה למטה ולא פסיגה למעלה ־ זאת אומרת ; לא נזילה בריאה ולא עלייה בריאה. בכיוון למטה אנחנו נעשים מהפכנים פרוליטריים, אנחנו מעצבים את "המפקד שאינו קצין" (מש"ק) של כל המפלגות המהפכניות, ובן־זמנית גודל למעלה עוצמתנו הכספית הנוראה.

הפועל יוצא של האנטישמיות

הלחץ המופעל עלינו לא משפר אותנו. אנחנו לא שונים מאנשים אחרים. אנחנו לא אוהבים את אויבינו, זה נכון לגמרי. אבל, רק מי שיכול להתגבר על עצמו, מותר לו לבא בטענה נגדינו. בטח, הלחץ מוליד אצלינו איבה נגד לוחצינו,־ ואיבתנו שוב מוסיפה את הלחץ. לצאת ממעגל סגור זה היא בלתי אפשרי. "בכל זאת!" יגידו פטפטנים רכי האומץ, "בכל זאת היא אפשרי ! כלומר, על ידי צדקות בני האדם שיש עלינו לפתחו. צריך אני עדיין באמת להוכיח, איזה פטפוט רגשני הוא זה? מי שרוצה לבנות את שיפור המצבים על טובם של כל בני האדם, הוא יכתוב בכל אופן אוטופיה, תכנית דמיונית! כבר דברתי על "התבוללותינו". אני לא אומר רגע, שאני מאחל אותו. אישיותינו העממי היא מפורסמת היסטורית מדי, ועל כל ההשפלות רם מדי, משיהיה היעלמותה רצויה. אבל אולי היינו יכולים להטמע ללא להשאיר זכר, תוך העמים שמסביבינו (ולמחות את זכרינו (מה שהתורה צוותה לעשות לעמלק) ), אם יתנו לנו מנוחה רק במשך שני דורות. אבל לא יתנו לנו מנוחה . אחרי תקופה קצרה של סבלנות, מתעוררת האיבה נגדינו שוב ושוב תמיד. נדמה כי שלומינו מכילה משהו מגרה, בגלל שהעולם היה רגיל מאז מאות בשנים, לראות בנו את הכי בזוי בין העניים. ועם זה לא משימים לב, מתוך אי ידיעה או גאווה, כי שלומינו מחלישה אותנו בתור יהודים והיא מכבה את ייחודינו. רק הלחץ דוחק אותנו שוב אל הגזע הישן, רק השנאה של סביבינו הופכת אותנו שוב לזרים. כך אנו נשארים, אם אנחנו רוצים או לא, קבוצה היסטורית עם השתייכות ביחד ניכרת.

אנחנו עם אחד ־ האויב הופכת אותנו לזה מבלי רצונינו, כמו שזה היה תמיד כך בהיסטוריה. תוך הצרה אנחנו עומדים ביחד, ואז אנו מגלים פתאום את כוחינו. כן, יש לנו את הכח, מדינה אחד, ובאמת מדינה למופת ליצור. יש לנו את כל האמצעים האנושיים ואת הכלים אשר נחוצים לזה. באמת היה כבר כאן המקום לדבר מן ה־"חומר האנושי" שלנו, המו שהביטוי הקצת גסה נקרא. אבל מקודם צריכים להיות השרטוטים הראשיים של התכנית, מפורסמים אשר עליהם יש את הכל לייחס.

התכנית

כל התכנית בצורתו היסודית היא פשוטה אין סופית והיא גם מוכרחת להיות כך, אם אנו רוצים שתהיה מובנת מכל בני האדם. ינתן לנו הרבונות על חתיכה של פני האדמה המספיקה לנו לצרכינו העממי הצודקת, כל היתר אנחנו כבר נשיג לנו. ההתהוות של רבונות חדשה היא לא דבר מצחיק או בלתי אפשרי. הרי חיווינו את זה בימינו, אצל עמים, אשר הם לא כמונו עם של שכבה אמצעי, רק יותר עניים, ללא השכלה ועל כן הם עמים יותר חלשים. להשיג עבורינו את הרבונות, הממשלות של מדינות המוכות באנטישמיות הם מאד מעונינים. עבור המשימה בעצם פשוטה, אבל בהוצאה לפועל מסובכת, ייוסדו שני גופים גדולים : אגודת היהודים Society of Jews והחברה היהודית Jewish Company   את מה ש־אגודת היהודים הכינה מדעית ופוליטית, ה־חברה היהודית מוציאה לפועל. החברה היהודית דואגת לחיסול כל עניני הרכוש של היהודים העוזבים ומארגנת במדינה החדשה את התנועה הכלכלית. את יציאת היהודים, כמו שכבר אמרנו, אסור לנו לתאר לעצמינו כפתאומית. היא תפעול לאט לאט ויערוך במשך עשרות שנים. ראשית ילכו הכי עניים ויהפכו את הארץ לחקלאות. הם ייצרו על פי תכנית קבוע מקודם ; כבישים, גשרים, מסילות ברזל, יקימו טלגרפים, יעקמו־יישרו נהרות, ולעצמם יבנו בתים. עבודתם מביאה את התנועה, התנועה את השוקים, והשוקים מושכים מתיישבים חדשים. שהרי כל אחד בא חפשי, על הוצאות עצמו ועל סיכון עצמו ! העבודה שאנו משקעים באדמה, מעלה את הערך של הארץ. היהודים יגיעו מהר לידי הכרה, שעבור רוח הקבלנות שלהם ־שעד עכשיו היה שנאוי ובזוי־, התפתחה שדה חדש ונצחית. אם רוצים היום לייסד מדינה, אז אסור לעשות את זה בדרך שלפני אלף שנה היה האפשרות היחידה. זה יהיה טפשי, לחזור לדרגות תרבותיות, כמו שאיזה ציונים רוצים. למשל אם נגיע לידי מצב לטהר חבל ארץ מחיות רעות, אז לא היינו עושים את זה בדרך האירופיאים של המאה החמישית. אנחנו לא היינו יוצאים נגד דובים עם חנית ופיגיון, אלא היינו מארגנים ציד גדול ושמח, והיינו מריצים את החיות למחנה ריכוז והיינו זורקים ביניהם פצצת מליניט. אם אנחנו רוצים להגביה בנינים, אז לא נעמיד בניני עמודים לא מוצלחים על שפת הים, אלא נבנה, באופן שבונים עכשיו. אנחנו נבנה נועז ומפואר יותר ממה שנעשה זה מלפנים. שהרי יש לנו אמצעים, שעוד לא היו כאלה בהיסטוריה. אחרי השכבות הכלכליות הכי נמוכות שלנו באים הנה לאט לאט השכבות השכנות . אלו שנמצאים עכשיו על שפת הייאוש, הולכים ראשונה. הם מונהגים על ידי האינטליג'נס האמצעי שלנו הנרדפים בכל מקום, ושאנחנו מייצרים בעדיפות. הבעיה של מסע היהודים יהיה מוצג לוויכוח כללי על ידי הכתבה הזאת. זה לא אומר שנפתח הצבעה. אז יהיה הענין מעיקרא אבוד. מי שלא רוצה להצטרף, יכול להישאר. ההתנגדות של יחידים אחדים היא לא מעלה ולא מוריד. מי שרוצה להצטרף, הוא יעמוד מאחורי דגלינו וילחם בעדו בדיבור, בכתב ובמעשה. היהודים שמצהירים את עצמם אל רעיון המדינה שלנו הם מתאספים מסביב אגודת היהודים. היא מקבלת על ידי זה, מול הממשלות , את הסמכות לדבר ולנהל מו"מ בשם היהודים. האגודה יוכר, למען לבטא במושגי משפטי העמים־ כעוצמה יוצרת מדינה . ועם זה יהיה המדינה כבר בנויה. אם המעצמות מראים את עצמם מוכנים להעניק לעם היהודים את הרבונות של ארץ נוטראלית, אז ינהל אגודת האחים משא ומתן על האדמה האמורה להילקח. באים בחשבון שני סביבות : ארץ פלשטים וארגנטינה. נסיונות התיישבויות נכבדות מצאו מקום בשתי נקודות אלו. בכל אופן עם השיטה המוטעת של העפלת יהודים. ההעפלה מוכרחת תמיד להגמר לא טוב. שהרי מגיע תדיר הרגע , כאשר הממשלה, ־ על הלחץ של ההמון המרגיש את עצמו מאויים־, סוגרת בעד נזילת יהודים נוספים. ההגירה, רק אז יש לה תכלית אם היסוד שלה היא רבונותינו הבטוחה.

אגודת היהודים ינהל משא ומתן עם ארצות השולטות היום, ובכן תחת חסותם של מעצמות אירופא, אם יראה בעיני אלה הדבר. אנחנו יכולים לתת לשליטי הארץ של היום הרבה זכויות; חלק מחובות המדינה לקחת על עצמינו, לבנות כבישים, אשר גם אנו צריכים להם, ועוד הרבה דברים אחרים. אדרבא, כבר על ידי הקמת מדינת היהודים יזכו ארצות השכינות , בגלל ש־בגדול כמו בקטן, התרבות של חבל ארץ מעלה את הערך של כל הסביבה.

ארץ פלשתים או ארגנטינה ?

יש לתת דין קדימה לארץ פלשתים או לארגנטינה ? האגודה תקח את אשר יתנו לה ואת אשר דעת הציבור של עם היהודים תבחר. האגודה תוודא את שניהם. ארגנטינה היא אחת הארצות הכי עשירות בטבע של כדור הארץ עם שטח אדיר, עם אוכלסיא חלשה ואקלים מתון. הריפובליקה הארגנטינית היתה לה האינטרס הכי גדול, למחול עבורינו על חתיכת שטח. העפלת היהודים העכשיוית בוודאי יצרה שם מתח; נצטרך להסביר לארגנטינה את השוני המהותי של מסע היהודים החדשה. "פלשתינה" היא מולדתינו ההיסטורית הבלתי נשכחת. השם הזה לעצמה, יהיה לקריאת אסיפה מעוררת לב, אדירה לעמינו. אם רום מעלתו השולטן יתן לנו את פלשתינה, אז נוכל להראות לו הכרת הטוב ולסדר בשלימות את כל בעיות הכספיות של טורכיה. עבור אירופא יכולנו להעמיד שם חומה חלקית נגד אסיא, אנו יכולנו לספק את המוצב הקדמי של התרבות נגד הברבריות. אנחנו בתור מדינה נוטרלית נישאר אגודים ביחד עם כל אירופא, אשר תצטרך לתת ערבות על קיומינו. עבור מקומות הקדושים של הנצרות יהיה אפשר למצוא צורה חוץ־ריבונית המתאים לפי משפט העמים הבין לאומי. אנחנו נעמיד את משמר הכבוד מסביב למקומות הקדושים ונערוב עם קיומינו על ההוצאה לפועל של החובה הזאת.

משמר הכבוד הזאת יהיה הסמל הגדול על פתרון הבעיה היהודית אחרי־ עבורינו מליאת יסורים של־ שמונה עשרה מאות.

הצורך, הגוף, התנועה

בפרק לפני הפרק האחרון אמרתי : "החברה היהודית מארגנת במדינה החדשה את התנועה הכלכלית". אני חושב, שכאן מוטל עלי לשלב כמה הבהרות. תכנית, כמו שלפנינו, מאויימת ביסודותיה, אם האנשים "המציאותיים" יצהירו את עצמם נגד זה. הנה האנשים המציאותיים הם בדרך כלל שגרתיים, מבלי יכולת היציאה מתוך המעגל המצומצם של דיעות מיושנות. אבל התנגדותם היא מקובלת ויכולה מאד להזיק לדבר החדש; לפחות כל עוד שהחדש עדיין לא מספיק חדש, למען תוכל לזרוק את המציאותיים עם השקפותיהם המעופשות אל אחורי האשפה. כשתקופת הרכבת ברכה את אירופא, היו "מציאותיים" , אשר הצהירו את בניית מסילות מסויימים לטפשי, בגלל "ששם עגלת הדואר אין לה מספיק נוסעים" . אז עדיין לא ידעו את האמת, אשר היום נראה לנו כפשטות ילדותי : ש־לא הנוסעים הם אשר מולידים את הרכבת, רק נהפוך הוא ; הרכבת מולידה את הנוסעים, כאשר בטח, הצורך העמומה מוכרחת להיות מונחת. זה ישתייך לתוך סוג של החששות "המעשיות" , אם אחדים לא יוכלו לתאר לעצמם, איך ־ בארץ החדשה, אשר עדיין מחכה לכיבוש, התנועה הכלכלית של העולים החדשים, ־תוכל להיווצר . "מציאותי" יגיד בערך דברים כדלהלן : מוסכם, שמצב היהודים בהרבה מקומות הוא בלתי נסבל, ומחוייב להתדרדר יותר ויותר , נסכים כי חשק ההגירה יתעורר, נסכים עוד שהיהודים יהגרו אל המדינה החדשה; איך ומה ירוויחו שמה ? ממה יחיו שמה ? התנועה של הרבה בני אדם לא ניתנת לסדר מיום אחד אל משנהו. תשובתי על זה היא : מהנהגה מלאכותי של תנועה אין אנו מדברים כלל, והכי פחות מזה שזה ייעשה תוך כמה ימים. אבל אפילו אם אין אנו יכולים להנהיג את התנועה, אז ברשותינו הוא לכה"פ לעורר עליו. על ידי מה ? על ידי הגוף של הנחיצות. הנחיצות צריכה לבא לידי הכרה, הגוף מוכרחת להברא, ואז התנועה נעשית מעצמה. אם השאיפה של היהודים להגיע לידי מצבים יותר טובים, היא אמיתית, עמוקה והגוף המייצרת את הנחיצות ־ החברה היהודית־ מספיק עצום ; אז התנועה במדינה החדשה מחוייבת להתגשם במלאה. זה מונח בטח רק בעתיד, כמו שהתפתחות תנועת הרכבת עבור בני האדם משנות השלשים היה עדיין דבר שלא בא לעולם. מסילות הרכבת בכל זאת נבנו. למזלינו לא שמו לב על החששות של המציאותיים של עגלות הדואר.

החברה היהודית

שרטוטים יסודיים החברה היהודית מיוסדת על פי הרעיון של החברות הגדולות כובשי ארצות־ חברה אמנותי יהודי ־ אם רוצים.רק שלא עומד לרשותה הפעלת זכויות רבוניות, וגם אין לה משימות קולוניאליות. החברה היהודית תיווסד כמין חברת מניות, עם משפט מגמתי האנגלי, על פי החוקים האנגליים ותחת חסותה של בריטניה. המושב המרכזי היא בלונדון. איזה כמות גדולה צריכה קרן המניה להיות, אני לא מסוגל להגיד. אמנינו הפיננסיים הרבים כבר יחשבנו את זה. אבל למען שלא להשתמש במושגים לא מסויימים, רוצה אני להניח מיליארד מארק אחד. אולי יצטרך להיות יותר או פחות. זה יהיה תלוי בצורה של השגת הכסף, שעוד נדבר עליו להלן, איזה חלק קטן של הסכום הגדול יהיה למעשה להכניס לקופה. החברה היהודית היא מוסד זמני. היא קבלנות עסקית טהור, אשר תישאר תמיד מובדלת בזהירות מן האגודה היהודית. החברה היהודית יש לה קודם כל את המשימה, לחסל את הנדל"ן של היהודים העוזבים. הצורה והאופן איך שזה נעשה, מקדמת משברים, מבטיחה לכל אחד את שלו, ומאפשרת את התנודה הפנימית של האזרחים המשותפים הנוצריים, אשר כבר רומזה לעיל. עסקת הנדל"ן הנדל"נים הבאים בחשבון הם בתים, קרקעות והקונים המקומיים של החנויות. החברה היהודית בהתחלה תעמוד להיות מוכנה רק לתווך את מכירת נדלני"ם האלה. בתקופה הראשונה הרי עדיין יהיו מכירות של היהודים חופשיים ובלי נפילת מחירים גדולים . סניפי החברה יהפכו בכל עיר למרכזי מכירה של נכסי היהודים. כל סניף יגבה רק את האחוז של דמי התיווך אשר נחוץ עבור קיומה העצמי. הנה יכולה ההתפתחות של התנודה להביא אתה, שהמחירים של הנדל"נים יפלו וכתוצאה יתהוה מצב של בלתי אפשרות של מכירה. בשלב זה מתפרד התפקיד של החברה בתור מתווך טיבין לענפים חדשים. החברה תהיה לאפוטרופוס של הנדלני"ם הנטושים ומצפה אל שעות הכושר הראוים למכירה. היא גובה שכרי דירה, משכירה קרקעות ומושיבה מנהלי עסק, אם אפשר אז גם עם יחסי אריסים־ בגלל הזהירות הנחוצה. החברה יהיה לה בכל מקום את המגמה, להקל עבור אריסים אלו ־נוצרים־את רכישת הבעלות. היא תשתדל בכלל להושיב במוסדותיה האירופיים זה אחרי זה פקידים נוצריים ושליחים חופשים (עורכי דין וכו') , ואלה בהחלט לא ייהפכו לעבדים של היהודים. הם ימסרו בן זמנית שררה מבקרת של האוכלסיא הנוצרית שהכל מתרחש בדרך הישר, שמתעסקים בצדק ובאמונה טובה ובאף מקום לא מתכוונים להביא לידי רעידת אושר העם. בן זמנית תתפקד החברה כמוכרת נכסים, יותר מדויק כמחלפת נכסים. היא תתן בית עבור בית, נכס עבור נכס, וברם "שם". יש לנטוע הכל, כפי האפשרות, כמו שהיה "פה". וכאן נפתחת עבור החברה מעין של רווחים גדולים ומותרים. היא תתן "שם" בתים יותר יפות, יותר מודרניות ומשוכללות עם כל הנוחיות, אדמות יותר יותר פוריות, אשר בכל זאת יותר זולות, שהרי היא קנתה קרקע ואדמה בזול.

רכישת הקרקע

בוודאי, את הארץ המובטחת לאגודת היהודים על פי משפט הבין לאומי, יש לרכוש אותה גם על פי משפט פרטי. ההכנות להתיישבות אשר הפרט מבצע, לא נופלים תחת המסגרת של שרטוטים אלו. אבל החברה צריכה שטחים גדולים עבור צרכיה שלה וגם שלנו. היא תבטיח לעצמה הקרקע הנחוצה על ידי קניה מרוכזת. בעיקר יהיה מדובר על הרכישה של מוסדות מדינה הנתונים עכשיו תחת רבונותה של המלכות השולטת. התכלית היא להגיע "שם" לידי בעלות הארץ בלי להעלות את המחירים לגובה מסחררת, כמו כן "פה" נעשים המכירות מבלי ללחוץ את המחירים למטה. רדיפת מחירים פראי לא ייגרם בזה, שהרי את מחיר האדמות קובע האגודה, בגלל שהיא מנהלת את ההתיישבות, וברם תוך הסכם הדדי עם חברת היהודים המשגיחה. האחרונה גם תדאג שהעסק לא ייהפך ל"פאנאמה" , אלא להצלחה כמו סואעז. החברה תעניק לפקידיה מקומות בניה עם תנאים מוזלים, עבור בניית בית מגוריהם היפות תזכה אותם עם הלוואות משכנתא ותנכה להם ממשכורתם או שתחשבן להם בתור הענקה. זה יהיה חוץ מן הכבוד אשר הם מחכים עליו, מין תגמול על שירותם. כל הריוח האדיר מן ה"שקלנות" של הנדל"ן Landspekulation יומשך אל האגודה, בגלל שעבור הסיכון היא מחוייבת לקבל סכום בלתי מסויים, כמו כל חברה עסקית. בכל מקום אשר קיים סיכון אצל העסק, יש לזכות את הקבלנות עם ריוח בעין יפה עם לב רחב. אמנם, רק שם יש לסבלו. היחס של הסיכון והפרס כולל את המוסר הכספי.

בנינים

האגודה איפוא תחליף בתים ונכסים. על הקרקע והאדמה תהיה החברה מרוויחה והיא גם מחוייבת.זה ברור לכל מי אשר באי מקום ואי פעם הבחין בהעלאות ערכי הקרקעות על ידי פרויקטים תרבותיים. הכי יפה רואים את זה בעיר ובארץ. שטחים לא בנוים פוסגים בערכם על ידי כתר התרבותי אשר מניחים מסביבם. גאוני בפשטותה היתה אחד השקלנויות־הקרקעיות, זה של מרחיבי פאריס, אשר את הבנינים החדשים לא הצמידו אל הבתים האחרונים, אלא שקנו את הקרקעות הסמוכים והתחילו לבנות אצל הגבול הסופי. על ידי תהליך הבניה ההפוכה גדל הערך של חלקת הבתים במהירות לא משוערת, ובמקום שוב ושוב להקים את הבתים האחרונים של העיר, הם בנו, אחרי שהשפת נגמרה, רק עוד באמצע העיר, זאת אומרת על חלקות רב־ערכיות. תבנה החברה בעצמה או שתמסור את התפקיד אל מהנדסים חופשיים ? היא יכולה לצאת ידי שניהם, והיא תעשה את שניהם. היא יש לה, כמו שעוד מעט ייראה, אוצר של כוחות עבודה אדירה, אשר בהחלט אין להרבות עליהם מענקים כספיים מדי, אשר הובאו אל תנאים של אושר ושמחה ובכל זאת לא יהיו ביוקר. עבור חומר בנין דאגו הגיאולוגים שלנו, בן זמנית כשחיפשו אחרי אתרי בניה לערים. מה יהיה עכשיו העיקרון של הבניה ?

דירות הפועלים

דירות הפועלים (תחת מה הדירות של כל פועל יד כלולים) יש להקים על חשבון עצמי. אינני חושב כלל וכלל על הקסרקטין של העובדים של ערי אירופא ולא על האהלים המנוונים העומדים מסביב לבתי חרושת (in Reih und Glied בשורה ואבר?). בתי הפועלים שלנו מוכרחים ברם גם כן להיראות אחידים־ בגלל שרק אז יכולה האגודה לבנות בזול, כשחלקי הבניה מיוצרים בכמויות גדולות־ , אבל הבתים היחידים האלה עם הגננות שלהם, יתאחדו בכל מקום לגופים שלימות יפות. התכונה הטבעית של הסביבה תעורר את הגאון השמח של מהנדסינו הצעיר אשר לא משוחד מן השגרה, וגם אם העם לא את המסע הגדול של הכל, בכל זאת היא תרגיש את עצמה טוב תוך הקבוצה הקלה הזאת. הבית הכנסת תעמוד על מקום הנראה מרחוק, בגלל שהרי רק האמונה הישנה איחדה אותנו. ובתי ספר נעימים, בהירים, בריאים עבור הילדים עם כל אמצעי לימוד מודרניים. בנוסף, בתי ספר להתקדמות עבור פועלי־יד, אשר בהתעלות למטרות רמות, עליהם להכשיר את הפועל הפשוט לסגל לעצמו ידיעות טכנולוגיות ולהתידד עם ההויה המכונאית. שוה, בתי־בילוי עבור העם, אותם ינחה החברה היהודית מלמעלה למטה עבור המוסריות. מלבד זה, עלינו לדבר עכשיו רק מן הבנינים, אבל לא ממה שיתרחש בהם בפנים. את בתי הפועלים יבנה האגודה בזול, אומר אני. לא רק, בגלל שכל חומרי הבנין יהיו בשפע רב,; לא רק בגלל שהקרקע שייכת להאגודה, אלא גם בגלל שהיא לא צריכה לשלם עבורה לפועלים. ה־פארמר באמריקה יש להם את השיטה לעזור איש אל רעהו אצל בניית בתיהם. השיטה הילדותי והטוב־מזגי הזאת־ גס כמו הבתים הבוליים אשר כך נוצרים־ אפשר לעדן אותהמאד.

הפועלים הלא מוכשרים

("UNSKILLED LABOURERS פועלינו הלא מוכשרים, אשר בהתחלה יבאו מן המאגור האדיר הרוסי והרומני, מחוייבים גם כן לבנות את בתיהם בהדדיות. הרי בהתחלה לא יהיה לנו ברזל משלנו ונהיה מוכרחים לבנות גם עם עצים. מאוחר יותר זה ישתנה,ובניני המצוקה הדלים של התקופה הראשונה יוחלפו אז על ידי משובחים יותר. "פועלינו הלא מוכשרים" קודם יבנו זה לזה את מגורותיהם, וזה ייודע להם לפני זה. והנה הם רוכשים על ידי העבודה את הבתים־ בכל אופן לא תיכף ומיד, אלא רק עבור השכר שיתנהגו טוב במשך זמן של שלש שנים. כך אנו מקבלים אנשים נמרצים ומסורים, ואיש אשר עבד במשך שלש שנים עם מוסר טוב, הוא מחונך לכל החיים.אמרתי לעיל, שהאגודה לא צריכה לשלם לה־לא מוכשרים האלו. כן, אז ממה הם יחיו? בדרך כלל אני נגד "שיטת הטרוק" . בכל זאת, אצל כובשי האדמות הראשונים האלו יש להביא אותו לידי שימוש. האגודה דואגת להם בכל כך הרבה שטחים, שהיא צריכה גם לפרנס אותם. שיטת הטרוק (איש את רעהו יעזורו) אמורה להיות רק בשביל השנים הראשונות ויהיה לטובה גם בשביל הפועלים, בגלל שהיא מונעת את ה־"נשיכה" על ידי הקמעונאים, האכסנאים וכו' .האגודה אבל מקדמת כך להפר את היוזמה שאנשינו הקטנים יפנו "שם" שוב אל הרוכלות הרגילה להם, אל מה שבעצם גם "פה" רק על ידי התפתחות היסטורית אולצו. והאגודה מחזקת בידה את השיכורים ואת הזמרים. אם כן בתקופה הראשונה של לקיחת הארץ לא יהיו שום משכורות־ עבודה ? אדרבה : משכורות עודף.

היום של שבע שעות

יום עבודה הנורמלית היא היום של שבע שעות ! זה לא אומר שיום יום רק במשך שבע שעות יעקרו אילנות, יחפרו באדמה, יוליכו אבנים, בקיצור ייעשו המאה מלאכות. לא, יעבדו ארבע עשרה שעות. אבל צבאות העבודה יחליפו זה את זה אחרי שלש וחצי שעות. הארגון יהיה בהחלט צבאי, פרסים, עליות בדרגה והוצאה לגמלאות. על מקור המימון של קצבת הגמלאות עוד נשוחח להלן. במשך שלש וחצי שעות עבודה יכול אדם בריא להביא הרבה עבודה מרוכזת. אחרי הפסקה של שלש וחצי שעות ־ אשר הוא מקדיש בשביל מנוחתו, משפחתו ואל השתלמותו הממונחת־־ הוא שוב מרוענן לגמרי. כוחות עבודה כאלו יכולים לפעול נצורות. יום העבודה של שבע שעות ! הוא מאפשר ארבע עשרה שעות עבודה שלימות ־ יותר לא נכנס[ לתוך היום. יש לי את ההשתכנעות, שיום העבודה של שבע שעות שעות הוא אפשרי להוצאה בפועל. מכירים הרי את הנסיונות בבלגיה ובאנגליה. סוציאל־פוליטיקאים מתקדמים אחדים טוענים אפילו, שיום עבודה של חמש שעות יהיה לגמרי מספיק. החברה היהודית והאגודה היהודית יאספו בו נסיונות עשירות חדשות־ אשר יהיו לתועלת גם לשאר עמי הארץ־־ ובאם יווכח, שיום עבודה של שבע שעות הוא אפשרי בפועל, אז ינהיג אותו מדינתנו העתידה כיום חוקי נורמלי. אבל את היום של שבע שעות אנו בתור קריאת אסיפה עולמית עבור אנשינו, למען אשר יבואו הנה מתוך בחירתם החופשית. היא מחוייבת באמת להיות הארץ המשובחת. מי אשר יעבוד יותר משבע שעות, הוא יקבל עבור עודף הזמן את עודף השכר במזומנים. באשר כל צרכיו הגשמיים מכוסים, חברי משפחתו אשר לא מסוגלים לעבודה מתפרנסים מתוך קופת מוסדות גמילות חסדים מרכזיים, הוא יכול משהו לתת הצדה. אנחנו רוצים לקדם את יצר החסכוני אשר ממילא מצוי אצל אנשינו, בגלל שהיא מקילה ההתעלות של הפרט אל שכבות יותר גבוהות ובגלל שאנחנו מכינים לנו על ידי זה אוצר של קרן אדיר עבור מלוואות מדיניות עתידות. הזמן העודפי של יום העבודה של שבע שעות אסור לו שימשך מעל לשלש שעות וגם זה רק אחרי בדיקה רפואית. שהרי אנשינו ידחקו את עצמם בחיים החדשים אל העבודה, וכל העולם יראה איזה עם של עבודה אנחנו. למען שלא לבלבל את הראש, אני יסיק עכשיו כל כך מעט איך להנהיג את שיטת הטרוק (הטבות וכו'), כמו פרטים אחרים לאין ספור. הנשים לא יורשו אל עבודה כבידה ואסור להם לעבוד שעות עודפות. נשים מעוברות משוחררות מכל עבודה ותזונה מן ה־"טרוק" בשפע. שהרי אנו זקוקים בעתיד לדורות חזקים. את הילדים אנו מחנכים מהתחלה כמו שאנו מאחלים. בזה אני לא נכנס כעת. מה שאמרתי עכשיו בקשר לבעיות; החל מדירות הפועלים, עד "הלא מוכשרים" ודרך חייהם, היא כל כך מעט אוטופיה כמו השאר. כל זה כבר ישנו במציאות, רק שהוא קטן אין סופי, בלתי נבחן, בלתי מובן. עבור פתרון הבעייה היהודית היה עבורי התמיכה על ידי העבודה, אשר הכרתי בפאריס, לערך גדול !

עזרת העבודה

עזרת העבודה כמו שהיא קיימת היום בפאריס, ובערים שונות של צרפת, באנגליה, בשוויצריה ובאמריקה, היא מנוונת בקטנותה, אבל אפשר לעשות ממנה את הכי גדולה. מה היא העיקרון של העזרה על ידי העבודה ? העיקרון הוא; שלכל נצרך נותנים עבודה "לא אומנתי", עבודה קלה ללא צורך הכשרה, למשל בקיעת עצים, הייצור של "מארגוטינש" אשר על ידם יאופשר להצית את האש של התנור בבתי פאריס. זהו מין עבודת בית כלא לפני השוד, זאת אומרת בלי אבידת כבוד. אף אחד לא יצטרך להושיט ידו אל הפלילה מתוך הדחק, אם הוא רק ירצה לעבוד. מחמת רעב לא צריכים כבר להתאבד. זה ממילא אחת החרפות הכי גדולות של תרבות, איפוא שמעל שלחן העשירים נזרקים לכלבים המנות הכי יפות. "עזרת העבודה" נותנת איפוא עבודה לכל אחד. הכי יש לה שוק עבור מוצריה ? לא. על כל פנים לא מספיק. כאן הוא החסרון של הארגון הקיים. הנדבה מתוארת כאן כהפרש בין עלות הרכישה לבין מחיר המושג ע"י מכירה. במקום לתת ל"פושט יד" שתי סלעים, היא נותנת לו עבודה, על מה שהיא מאבדת שתי סלעים. אבל השנורר המטולא, אשר נהפך לפועל אציל, מרויח פרנק אחד וחמישים סנטים. עבור עשר סנטים מאה וחמישים ! זאת אומרת, להכפיל פי חמש עשרה את פעולת החסד אשר כבר לא מבייש . זאת אומרת; ממיליארד אחד לעשות חמש עשרה מיליארד ! ה"עזרה" מאבדת אמנם את העשר סנטים, אבל החברה היהודית לא תאבד את המיליארד, אלא היא תשיג רווחים אדירים. כאן מתלווה הענין המוסרי. כבר על ידי "העזרה ע"י העבודה" הקטנה, כמו שהיא עכשיו קיימת, משיגים את זקיפת הקומה המוסרית ע"י העבודה , עד שהאדם הבטל ממלאכה ימצא משרה המתאימה לפי כשרונו או במקצוע שלו לשעבר או בחדש. יום יום יש לו כמה שעות פנויות לחיפוש, גם העזרה מתווכת משרות. הפיגור הקטן של המוסד עד עכשיו, היא, שאסור להשיג גבול לסוחרי עצים וכו'. סוחרי העצים הם "בוחרים" , הם יצעקו, והצדק יהיה אתם. גם לעבודת בית הכלא של המדינה אסור לעשות התחרות, המדינה מחוייבת להעסיק את עברייניה, לפרנסם ולזונם. בחברה מיושנת יהיה בכלל קשה להשיג מקום חלל עבור העזרה ע"י העבודה, אבל, בחברה החדשה שלנו ! טרם כל זקוקים אנו להמון אדיר של "פועלים לא מוכשרים" עבור מלאכת כיבוש אדמה הראשונה שלנו, מערכת כבישים, שתילת יערות, חפירות אדמה, מערכת מסילות ברזל וטלגרפים וכו' וכו' כל זה יבוצע על פי תכנית גדול אשר יוקבע מראש.

תנועת השוק

על ידי מה שאנו מביאים את העבודה לארץ החדשה , בזה עצמו אנו מביאים בן זמנית גם את תנועת השוק אתה, בטח בהתחלה רק את השוק של מצרכי החיים הראשיים; בקר, תבואה, בגדי הפועלים, כלי עבודה, נשק, למען להזכיר רק אחדים מהם. בהמשך נרכוש את אלה במדינות שכינות או באירופא, ושוב בהקדם האפשרי נהפוך לעצמאיים. הקבלנים היהודים יבינו מהר, איזה סיכויים נפתחים "שם" לפניהם. על ידי צבאות של פקידי החברה יועברו בהדרגה צרכים יותר עדינים. על הפקידים אני מונה את קציני חיל ההגנה, אשר יספור תמיד בערך עשירית של העולים הגבריים, זה יספיק נגד המרידות של אנשים רעים, הרי רובם הם שלוים. הצרכים העדינים של הפקידים "העומדים טוב" מולידים שוב גם שוק יותר עדין, אשר מתמיד לגדול. הנשואים מביאים אחריהם את משפחתם, הרווקים את הוריהם ואת אחיהם/אחותיהם , תיכף אחרי שירכשו להם שם בית מגורים. הרי אנו רואים תנועה זו אצל היהודים, אשר עכשיו מהגרים אל המדינות המאוחדות, איך שיש למישהו לחם לאכול, הוא קורא מיד לאנשיו לבוא אחריו. הרי קשרי המשפחה אצל היהודים הם מאד חזקים. אגודת היהודים והחברה היהודית ישתפו פעולה, למען לחזק ולטפח את המשפחה עוד יותר. אני לא מתכוין פה על העידוד המוסרי ־זו מאיליה מובנת־ , אלא על העידוד והחיזוק הכלכלי. הפקידים יהיה להם מענקי נישואין ועזרת ילדים. אנו זקוקים לאנשים, כולם, את אשר ישנו פה, ואת כל אשר יבואו אחריהם. (לשון מלכים)

סוגים אחרים של אתרי מגורים

עזבתי את השרשרת של ניתוחים אלו אצל הבניה של דירות העובדים על חשבון עצמם. הנה עכשיו אני חוזר אל סוגים אחרים של בתי מגורים. גם עבור האזרחים הקטנים תתן האגודה לבנות ע"י מהנשסים שלה, או בתור טיבי חליפין או כנגד מזומנים. האגודה תתן לבנות בערך מאה דגמים של בתים ולשכפל אותם. דוגמאות היפות האלו ישמשו בן זמנית חלק של התעמולה.

כל בית יש לה את מחירה הקבוע, הטיב של הביצוע תעורב על ידי האגודה, אשר על בניית הבתים לא רוצה להרוויח. כן, איפוא יעמדו בתים אלו ? את זה נראה בפרק אודות הקבוצות המקומיות.

באשר האגודה לא רוצה להרויח על עבודות הבניה, רק על הקרקע ועל האדמה, כך שזה יהיה דוקא רצוי, אם מספיק הרבה מהנדסים חופשיים יבנו ע"י הזמנה פרטית. עי"ז יעלה הנכס הקרקעי לערך יותר גבוה, עי"ז נכנסים מותרות לארץ, ואת המותרות אנו צריכים עבור מטרות שונות. בפירוט; עבור האמנות, עבור התעשייה ובעתיד היותר מאוחר עבור "כרית" בהתרסקותם של הנכסים הגדולים.

כן, היהודים העשירים, אשר עכשיו מוכרחים להחביא את אוצרותיהם מתוך פחד ולחגוג את חגיגיהם הלא נעימים מאחורי ווילונות מורדים, יורשה להם להנות חופשי .אם ההגירה הזאת תבוצע בעזרתם, אז הקרן יתקומם לתחיה; הוא יראה את יעילותו במפעל אין כדוגמתו !

אם היהודים הכי עשירים יתחילו לבנות את הארמונות, אשר באירופא הגוים כבר עכשיו רואים אותם עם עין רע, כך יהיה בקרוב נחשב למודרני מתקדם להתיישב "שם" בבתי פאר.

אופנים אחדים של החיסול

אגודת היהודים נוסדה בתור מקבלת או אפוטרופסת של נדל"ן היהודים. אצל בתים וקרקעות ניתנים משימות אלו לעצב בקלות. איך זה אבל עם העסקים ? כאן יהיו האופנים מגוונים. הם לא ניתנים להכניס לתוך מסגרת הנראית מקודם. ובכל זאת היא לא מכילה קשיים. שהרי בכל מקרה פרטי; בעל החנות, כשיחליט על הגירה, יעשה הסכם הכי מועיל עבורו עם הסניף של האגודה במחוז שלו.

אצל בעלי העסקים הכי קטנים אשר במפעליהם, הפעילות האישית של הבעלים היא העיקרית ואלו הסחורה המעוטה והריהוט הם טפילים, השתלת הנכסים ניתנים לביצוע בכי קלות. עבור התעסוקה האישית של המהגר יוצרת האגודה מחוז עבודה בטוחה, וסחורתו המעוטה ניתנת להחלפה "שם" על חלקת אדמה עם השאלת מכונות. את התעסוקה החדשה ילמדו אנשינו המתוחכמים מהר מאד. יהודים מתאימים את עצמם ־כנודע־ אל כל סוגי ואופני הרכישה.

כך יכולים הרבה סוחרים להפוך לתעשיינים קטנים של החקלאות. האגודה יכולה אפילו להסכים להפסדים למראית העין, כאשר היא מקבלת את הנדל"ן, שהרי היא משיגה עי"ז את הפיתוח של חלקות אדמה, אשר עי"ז עולה הערך של שאר החלקים.

במפעלים הממוצעים, איפוא שהריהוט החפצי כל כך חשוב או אפילו יותר חשוב מאשר הפעילות האישית של הבעלים, ואשר האימון שלו מתוסף לערך אשר לא ניתן לשקול קובע, ניתן לחשוב על צורות שונות של החיסול. זהו ג"כ אחד הנקודות העיקריות, אשר עליהם יכולה התנודה הנוצרית להתבצע. היהודי העוזב לא מאבד את אימונו האישי אלא הוא לוקח את זה אתו ויוכל טוב להשתמש בו "שם" לצורך ביסוסו !

האגודה היהודית פותחת עבורו ג'ירו־קונטו אחד. את עסקו לשעבר, הוא יכול למכור חפשי או למסור אותו למנהלי עסקים תחת פיקוח שליחי האגודה. מנהל העסקים יכול לעמוד ביחסי אריסין או שאפשר לפתוח את הקניה ההדרגתי ע"י פרעונות חלקיות של מנהל העסק.

האגודה דואגת ע"י פקידיה־המפקחים או על ידי עורכי דינים על ניהול המסודר של העסק הנטוש ועל הכניסה הנכונה של התשלומים. האגודה מגשמת פה את האפוטרופוס של הנעדרים. אבל במקרה שיהודי לא מצליח למכור את העסק שלו, והוא גם לא מפקיד אותו ביד אפוטרופוס ובכל זאת הוא לא רוצה להפקירו, אז הוא נשאר אכן על מקום מגורו העכשוי.

גם אלה הנשארים חזרה לא מריעים את מצבם העכשוי; הרי הוקל עליהם על ידי המתחרים אשר עזבו, והאנטישמיות של ה־"אל תקנו אצל היהודים!" נפסק.

רוצה בעל העסקים להפעיל "שם" את אותו העסק, אז הוא יכול להיערך עליו מהתחלה. נראה את זה ע"י משל; חברה X יש לו חנות גדול של סחורות אופנה. הבעלים רוצה להגר. ראשית הוא מעמיד סניף במקום מגורו העתידי, לאן שהוא מעביר את סחורתו הנבררת. המהגרים העניים הראשונים יהיו "שמה" הקונים שלו . לאט לאט נוסעים "שמה" אנשים אשר יש להם שאיפת אופנה רמה. עתה שולח Xחפצים יותר חדשים ולבסוף את הכי חדשים. הסניף בעצמה הופך להיות מרוויח, בשעה שהעסק הראשי עדיין קיים. סוף יש ל־ X שני חנויות. את הישן הוא מוכר או שמוסר אותו אל ממלא מקומו הנוצרי למהלו; הוא בעצמו נפנה אל חנותו החדש "שמה".

משל אחד יותר גדול; Y ובניו יש להם עסק מסועף של גחלים עם מפעלי הרים ובתי חרושת. איך יש לחסל מבנה נכסים כה אדיר? מפעל ההרים עם הכל, אשר בתוכו ואשר עליו, יכול קודם כל להגאל ע"י המדינה ! שנית יכולה האגודה היהודית לרכוש אותה ואת מחיר הקניה לשלם "שמה" עם אדמות, וחלקית עם מזומנים. אפשרות שלישית יכולה להיות ייסוד של חברת מניות " Y ובניו". אפשרות רביעית; המשך־הפעלה באופן העד עכשוי, רק שיהיו הבעלים שהיגרו־, גם אם יחזרו מידי פעם לסייר על נכסיהם־, אזרחים זרים, בתור מה הרי הם זוכים במדינות מתורבתות להגנה משפטית מלאה.

את כל זה רואים אנו הרי יום יום בחיים. אפשרות חמישית; פוריה במיוחד ונהדרת אני רק רומז עליה, בגלל שבחיים אין עליו רק כמה משלים מעטים וחלשים, איך קרוב שהיא מונחת אל תודעתינו המודרנית. Y ובניו יכולים למסור את עסקיהם אל משרתיהם העכשויים תמורת שכר. המשרתים משתתפים לחברה בעירבון מוגבל, ויכולים, ע"י עזרת הלואת הקופה הארצית ,אשר לא לוקחת רבית נשכית, לשלם ל־Y ובניו את סכום הגאולה. המשרתים מנכים בחזרה את ההלואה, אשר ניתנה להם ע"י קופתם הארצי, ע"י החברה היהודית או ע"י Y ובניו עצמם.

החברה היהודית מחסלת את הכי קטן כמואת הכי גדול. ובשעה שהיהודים נוסעים בשלוה ובהשקט, ומייסדים את המולדת החדשה, עומדת החברה פה כמו הגוף המשפטי הגדול, אשר מנהלת את ההגירה, שומרת על הנכסים הנטושים, ומאבטחת את הסדר הטוב של התהליך עם נכסיה הנראים והניתנים לתפוס, ועבור אלה שכבר נסעו היא תמיד עורבת.

הערבויות של החברה

באיזה צורה תביא החברה את הערבויות עבור המדינות הנעזבות שלא יווצרו שם לא הענות ולא משברים כלכליים ?

כבר נאמר שאנטישמים הגונים, תחת כיבוד עצמאותם החשובה לנו, יוכנסו למפעל בתור מבקרים מדיניים. אבל גם המדינה יש לה נגיעות כספיים, אשר יכולים להנזק, היא מאבדת אמנם כתה גרוע מבחינה אזרחית אבל מבחינה כספית; כתה נושא־מס מאד נכבדה. אנו מחוייבים להציע לה תשלום נזק תמורת זה ! בעצם הרי אנו מציעים לה בעקיפין, בנטשינו להם את חנויותינו אשר בנינו על ידי חריפותינו היהודי וע"י שקדנותינו, בשבקינו את האזרח המשותף הנוצרי אל משרותינו העזובים וכך אנו מאפשרים את התעלותם של המונים בשלוה בלי דוגמה אל העושר והאושר. המהפכה הצרפתית מראה משהו דומה בקטן ; אבל עבור זה היה מוכרח שדם כנהר יישפך, תחת הגילעטונע, בכל מחוזות הארץ ובכל שדות הקרב. ועבור זה הוכרחו זכויות תורשתיות או נרכשות להשבר. ודרכו נתעשרו רק הקונים הערמומיים של הנכסים הלאומיים.

החברה היהודית תספק בגלילות פעילותה אל המדינות הפרטיות גם תועלויות ישירות. בכל מקום יכולים אנו להבטיח להממשלות את המכירה של נכסים יהודיים נטושים תחת תנאים נוחים. הממשלות מצדם יכולים שוב להשתמש ב"עקספרופריאציון" השליוה הזאת במדה רבה לצורך שיפורים סוציאליים מסויימים. (ראה אייכמן ימש"ו) החברה היהודית תושיט עזרה אל הממשלות ואל הפרלמנטים אשר ירצו להנחות את תנודת האזרחים הנוצריים. החברה היהודית תשלם מסים וארנונות גדולות. (Judenflucht-Steuer) המרכז יש לה את מושבה בלונדון, בגלל שהחברה מוכרחת לעמוד תחת החסות של עוצמה אשר היא כרגע לא אנטישמי. אבל החברה, אם יתמכו בה רשמי וכלל ציבורי, תספק שטח רחב של מסים.

החברה תייסד בכל מקום "בנות" ומוסדות סניפיים המוכנים למיסוי . היא תספק את היעילות של הרישום הכפול של החלפת הנדל"ן . זאת אומרת דמי רישום כפול .

החברה תייצג את עצמה כקונה, גם במקום שהיא למעשה פועלת רק כמתווכת נדלני"ם. היא תהיה ־ גם במקום שאין בדעתה להיות בעלים־ רשומה לרגע כבעלים בתוך ספר הקרקעות?.

בוודאי כל הנ"ל הם רק דברים של חשבונאות. יהיה מוכרח לחקור ולהחליט ממקום אל מקום עד היכן יכול החברה ללכת בה, מבלי שתסכן את קיומה. היא תנהל משא ומתן חופשי עם שרי האוצרות. אלה יראו את הרצון הטוב בבהירות, והם יתנו הקלות בכל מקום, אשר אנו צריכים בבירור, למען ביצועה המוצלחת של המשימה הגדולה.

פנייה ישירה נוספת אחד היא הסעת הטיבין ואנשים. איפוא שהרכבות הם מדיניים, הענין הוא מיד ברור. אצל הרכבות הפרטיות מקבלת החברה כמו כל חברת הסעות, הנחות. היא בוודאי מחוייבת להסיע את אנשינו ואת רכושם כל כך בזול כמו שאפשר, בגלל שכל אחד עובר על חשבון עצמו. עבור האמידים הממוצעים יונהג השיטה של "קוק" ועבור העניים יהיה "דמי האישים"? Personenporto החברה היתה יכולה להרויח על הסעות אנשים וטיבין, אבל גם בזה מחוייב העיקרון שלה להיות, להכניס רק הוצאות של קיומה העצמי.

ה"הסעה" היא בהרבה מקומות בידי היהודים. עסקי ההסעות יהיו הראשונים אשר החברה צריכה אותם, והם יהו הראשונים אשר החברה תחסל אותם. הבעלים של עד עכשיו של העסקים האלו, או שהם נכנסים לשרות החברה או שהם מתבססים חופשי "שם". אתרי המטרה הרי צריכים חברי הסעה מקבלי פנים, ובאשר שזהו עסק מבריק, שהרי "שם" מותר להרויח מיד וכך צריך להיות, לא יחסר בשמיחי קבלנות. למותר הוא להבהיר את הפרטים של הצד העסקי של הסעת המונים זה. יש לפתח אותם במתינות מתוך (התחשבות על) המטרה, והרבה ראשים חריפים יש להם וגם יתמידו לחשוב על זה, איך הוא האופן הכי טוב לבצע אותו.

NEXT

hagalil.com
Search haGalil
e-Postkarten


DE-Titel
US-Titel

Books

Spenden Sie mit PayPal - schnell, kostenlos und sicher!

haGalil.com ist kostenlos! Trotzdem: haGalil kostet Geld!

Die bei haGalil onLine und den angeschlossenen Domains veröffentlichten Texte spiegeln Meinungen und Kenntnisstand der jeweiligen Autoren.
Sie geben nicht unbedingt die Meinung der Herausgeber bzw. der Gesamtredaktion wieder.
haGalil onLine

[Impressum]
Kontakt: hagalil@hagalil.com
haGalil - Postfach 900504 - D-81505 München

1995-2006 © haGalil onLine® bzw. den angeg. Rechteinhabern
Munich - Tel Aviv - All Rights Reserved